הרבה פעמים בקליניקה או בשיחות עם הורים לילדים עם אכילה בררנית אני שומעת מהם שהילד אוכל רק "ג'אנק", רק מזון מעובד, עולה השאלה למה ילדים בררנים מעדיפים מזון מעובד?
למזון מעובד יש תכונות ומאפיינים שמקלים על ילדים בררנים:
המזון המעובד יותר צפוי להם מראש במאפיינים שלו כמו המרקם, הריח, הטעם המראה ונותן להם תחושה של יותר שליטה בסיטואציית האכילה.
עבור ילדים שהם יותר רגישים למאפיינים חושיים המזון המעובד יותר צפוי וידוע מראש, הילד יודע מראש מה צפוי לקרות כשיכניס אותו לפיו.
המרקם של מזון המעובד לרוב אחיד וחוזר על עצמו, "אין הפתעות" באוכל, לפעמים זה מרקם שקל יותר ללעוס אותו (למשל שניצל תעשייתי לעומת שניצל בייתי), דבר שעלול להשפיע לרעה על התפתחות מיומנויות האכילה (לעיסה ונגיסה) כי יש פחות התנסות מאתגרת ומקדמת.
באכילת מזון לא מעובד יתכנו שינויים במזון והם לא תמיד צפויים מראש, למשל פרי או ירק יכולים להיות פעם רכים ופעם אחרת קשים יותר, הפרי או הירק יכולים להשתנות בטעמם בין ביס לביס (פעם חמוץ ופעם מתוק), שניצל ביתי יכול להיות קשה באזורים מסוימים או בעל סיבים או גידים שלרוב לא קיימים בשניצל מעובד.
הטעם של מזון מעובד לרוב חזק וברור, הריח מוכר וידוע מראש וגם המראה לא משתנה, מאפיינים אלו מקלים על ילדים בררנים בהתמודדות עם האוכל.
כלומר ילדים בררנים לא בהכרח מחפשים "גאנק" או מזון מעובד אלא מזון צפוי, מוכר וידוע מראש.
איך אנחנו יכולים להשתמש במידע זה כדי לעזור לילד עם אכילה בררנית?
כאשר ילד בררן אוכל מזון ביתי והוא רגיל אליו, רגיל לאופן הכנה מסוים, מומלץ לא לעשות בו שינויים ואם כבר עשינו שינוי חשוב לעדכן את הילד על השינוי מראש (למשל היום השתמשתי בתבלין חדש, הכנתי כריך עם לחם מסוג אחר), כדי לשמור על הקשר והאמון שקיימים בין הילד לבין סביבתו.
אז איך כן נחשוף את הילד למזונות חדשים?
ננסה להשתמש באחד המאפיינים המוכרים שעוזרים לו ,למשל טעם מסוים (מתוק או מלוח), מרקם מסוים (קריספי או פריך), מזון יבש לעומת לח ונחפש מזון חדש שדומה למזון המוכר בכמה שיותר מאפיינים , כך שהשינוי במזון יהיה קיים אך קטן ומדורג.
